סינאי ואח' נ' ג'ם פרוססינג בע"מ(אחר/נוסף)

פסק דין

בפני בקשה לביטול פסק בוררות שניתן ע"י בוררים מבורסת היהלומים הישראלית בע"מ.

רקע עובדתי

ביום 13.7.08 נחתם בין המשיבה לבין המבקשים, יהלומנים בעיסוקם, הסכם המסדיר פעילות מסחרית משותפת בכל הנוגע לשיווק, הפצה ומכירה של יהלומים ואבני חן בתורכיה, באמצעות השקעה שוויונית של שני הצדדים להסכם.

הפעילות המשותפת לא צלחה, וביום 22.12.08 הסכימו בעלי הדין להפסיק את הפעילות המשותפת ולערוך ביניהם התחשבנות כספית סופית. המשיבה שהשקיעה,ככל הנראה ובניגוד לאמור בהסכם, את מלוא סכום ההשקעה, סברה כי על המשיבים להשיב לה סך של 558,871 $. משהמחלוקות הכספיות נקלעו למבוי סתום, פנו בעלי הדין, מתוקף היותם חברי בורסה, להליך בוררות פנימי, לפיו מונו כבוררים ה"ה מיקי בשן ואבישי עורקבי (להלן: "הבוררים").

פסק הבוררות הראשון

ביום 27.5.09 הגישה המשיבה לבוררים כתב תביעה בו עתרה לחייב המבקשים לשלם לה סך של 550,000 דולר. במהלך הבוררות העבירו המבקשים למשיבה סחורות בשווי של כ-80,000 דולר, ומשכך הופחת סכום התביעה ל-480,000 דולר. בהתדיינות זו טענו המבקשים, בין היתר, כי חלק נכבד מסחורת היהלומים שנרכשה בכספי ההשקעה, נמכר לרוכשים מתורכיה וכי הללו עודם חייבים כספים רבים הניתנים לגבייה.

בפסק בוררות ראשון שניתן ע"י הבוררים ביום 24.9.09, הנושא כותרת "החלטה", חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך של 239,812 דולר, המשקף, פחות או יותר, השבת מחצית ההשקעה שהושקעה ע"י המשיבה.

בסיפא להחלטה חייבו הבוררים את המשיבים לגלות את כל המידע הרלוונטי לאותם חייבים מטורקיה ולמלאי המשותף, וכן קבעו כי בגביית החובות או הסחורות יחלקו הצדדים שווה בשווה: "על משה, גיל ודורון סינאי לגלות שקיפות מלאה בנושא החייבים במלאי המשותף. בגביית החובות או הסחורות, יחלקו חיים סודרי – מצד אחד, ומשה, גיל ודורון סינאי – מצד שני, 50%- 50% בתמורה".

פסק הבוררות השני

התשלום נשוא פסק הבוררות הראשון לא שולם במועדו, אף לא לאחר מכן, ובין הצדדים נערך הסכם נוסף ביום 21.12.09 לפיו ניתנה למשיבים ארכה לתשלום עד לדצמבר 2011. בין לבין התנהלו ישיבות נוספות בפני הבוררים וכן בפני בוררים תורנים, בנוגע לדרישת המשיבה לחייב את המבקשים לקיים את החלטת הבוררים נשוא הפסק הראשון בדבר מתן "שקיפות מלאה" בנושא המלאי ופרטי החייבים, על מנת שניתן יהיה להיפרע מהם, וכך תוכל המשיבה להשיב לעצמה את חלקה השני של השקעתה במיזם המשותף.

ההחלטות שניתנו בנדון ע"י הבוררים לא קוימו ע"י המבקשים, ומכל מקום, לא לשביעות רצון הבוררים, ומשכך, הגישה המשיבה ביום 19.5.11 כתב תביעה נוסף בו עתרה לחייב את המבקשים להשיב לה גם את המחצית השנייה של השקעתה. המשיבה תבעה סך של 239,812 דולר, כפי הסכום שנפסק לה בפסק הבוררות הראשון.

לאחר מספר ישיבות שתועדו בפרוטוקולים, ניתן ע"י הבוררים ביום 28.9.11 פסק בוררות שני לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך נוסף של 220,000 דולר.

הבוררים קבעו, בין היתר, כי "למרות שחלפו שנתיים מההחלטה הראשונה, ה"ה משה סיני, גילי סיני ודורון סיני לא נהגו כאמור בהחלטתנו האמורה ולא גילו את כל המידע הרלוונטי בנושא החייבים והמלאי המשותף". עוד נאמר בפסק הבוררות כי עם ביצוע התשלום נשוא פסק הבוררות השני, יהיו ה"ה סיני משוחררים מכל תשלום נוסף, וכל סכום שיגבה מהחייבים או מהעסק המשותף – יהא שייך להם.

על פסק הבוררות השני מלינים המבקשים.

בוררות "בפני ערכאה שנייה"

במהלך הדיון בפני הוברר לי כי, כמקובל בבורסת היהלומים, מיצו המבקשים את זכותם לברר את הסוגיה שבמחלוקת ב- "שמיעה מחודשת בפני ערכאה שנייה", ואכן בפסק בוררות בערכאה שנייה שניתן ביום 12.12.11 נקבע כי על שלושת המבקשים לשלם למשיבה סך של 220,000 דולר, כפי שנפסק בפסק הבוררות השני. המבקשים אף נצטוו להפקיד ערובה לביצוע התשלום.

טענות מבקשי הביטול

א. המבקשים טוענים כי "הבוררים חרגו מהסמכות שניתנה להם בכך שפסקו סכום כסף כאשר לא הייתה בסמכותם לעשות כן".

ב. פסק הבורר בכל הנוגע למבקש 3 בטל ומבוטל, שכן מעולם לא חתם על זיכרון הדברים – נשוא עסקת היסוד, אף לא על אחד משני הסכמי הבוררות, כך שלבוררים לא הייתה לגביו כל סמכות.